פסק-דין בתיק ה"פ 5424-05-11

רקע והליכים

1.         המבקשת הינה גרושתו של המשיב 1 (להלן: "המשיב").  בני הזוג התגרשו ביום 1.11.07, ועוד קודם לכן, ביום 11.7.07, נערך ונחתם ביניהם הסכם גירושין (להלן: "הסכם הגירושין").

            הסכם הגירושין אושר על ידי בית המשפט לענייני משפחה ביום 17.9.07 קיבל תוקף של פסק דין.

2.         המשיבה 2 (להלן: "הזוכה") נקטה בהליכי הוצל"פ נגד המשיב במסגרת תיק הוצל"פ מס'  16-15403-10-9 (להלן: "תיק ההוצל"פ"), ובין היתר הטילה עיקול על כספי פנסיה המגיעים למשיב מהמשיבה 3 (להלן: "העירייה").

3.         המבקשת עתרה בתיק הנוכחי לקבלת הצהרה כי פסק הדין שניתן בה"פ 257/09 בו נקבע כי המבקשת הינה הבעלים הבלעדיים בכספי הפנסיה המגיעים למשיב מהעירייה וכן הבעלים הבלעדיים של המיטלטלין בדירה בה היא מתגוררת ברחוב XXX תל אביב (להלן: "הדירה"), מחייב את הזוכה וחל עליה.

            לחלופין ביקשה לקבל הצהרות אלה מחדש, תוך שהיא מסתמכת על הסכם הגירושים הקובע כי המבקשת זכאית לזכויות הפנסיה להם זכאי המשיב מהעירייה, וכן כי תכולת הדירה במלואה תהא בבעלותה הבלעדית של המבקשת.

4.         הזוכה התנגדה למבוקש טענה כי הסכם הגירושין הינו הסכם פיקטיבי או למראית עין שנועד להברחת נכסים או להתחמקות מפני נושים, שכן במסגרתו הועברו למבקשת זכויות המשיב בנכסים שונים, בעוד שבידי המשיב נותרו אך ורק נכסים שאין להם ערך ואשר קיימים בגינם חובות.

5.         המשיב הסכים לבקשה, והעירייה הודיעה כי תכבד כל הכרעה  של בית המשפט.

דיון והכרעה

6.         ראשית, יש לדחות את טענת המבקשת כאילו פסק הדין שניתן בה"פ 257/09 הינו פסק דין המחייב את הזוכה. לא רק שפסק הדין הנ"ל לא ניתן לגופו של עניין (אלא בהעדר התנגדות של המשיבים שם), הרי הזוכה לא היתה צד לאותם הליכים, ולפיכך אותו פסק דין אינו מחייב אותה.

7.         האם צד שלישי רשאי להעלות טענה כי חוזה שנערך בין שני צדדים הוא חוזה למראית עין?

השאלה הועלתה בפסיקה מספר פעמים, אך נשארה בצריך עיון [ע"א 521/83 קרפינובסקי נ' המחלבות המאוחדות בע"מ, פ"ד מ"ב (1) 525 (1998), ע"א 8789/96 פולק נ' סיסמיקה חיפושי נפט בע"מ (בפירוק), פ"ד נג(5) 689 (1999)].

עם זאת, בתי המשפט דנים, כדבר שבשגרה, בטענת הסכם למראית עין, כאשר הטענה מועלית על ידי צד שלישי לחוזה, על פי רוב, נושה של אחד הצדדים להסכם. הכרה בזכותו של נושה לעורר טענת "הסכם למראית עין" נראית גם מחויבת מבחינת תקנת הציבור (ר' סקירה של נושא זה מפי כב' השופט עמית בת"א (מחוזי חיפה) 595/02 כהן נ' כהן (פורסם בנבו, 9.4.08).

8.         יש לציין כי הסכם גירושין שאושר על ידי בית משפט, אין בו כדי לחייב צדדים שלישיים, וכך נקבע ברע"א 6854/00 היועץ המשפטי לממשלה נ' זמר, פ"ד נז(5) 491, 503 (2003):

" הסכם ממון בין בני ^-זוג, ככל הסכם, תקף אך במישור האישי, ועצם אישורו על ^-ידי בית ^-המשפט, ואפילו ניתן להסכם תוקף של פסק ^-דין, אינו מקים את אותו אקט פומבי ההופך את ההסכם למחייב אף צדדים שלישיים".

9.         לא יכולה להיות מחלוקת על כך כי נטל ההוכחה כי הסכם נעשה למראית עין ובמטרה להבריח נכסים מוטל על הטוען טענה זו (ר' ע"א 1780/93 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' אולצ'ק, פ"ד נ(2) 41 (1996), אף כי נטל הבאת הראיות, להבדיל מנטל השכנוע, יכול ויעבור מצד לצד במהלך הדיון.

            רמת ההוכחה הנדרשת הינה גבוהה, שכן טענת הסכם למראית עין לצורך הברחת נכסים, כוללת בתוכה טענת מרמה (ר' ע"א 468/03 חברת יואב קיין בע"מ (בפירוק) נ' עזבון המנוחה שלוה קושניר ז"ל, סעיף 23 (5.12.05), אף כי במקום אחר נאמר כי עדיין לא הוכרעה רמת ההוכחה הנדרשת בכגון דא [ע"א 1680/03 לוי נ' ברקול (פורסם בנבו, 2.8.04)].

            דרך ההוכחה כי ההסכם הינו למראית עין מבוססת בדרך כלל על הצטברות של "אותות מרמה", אשר בהעדר מענה יצביעו על מרמה [ע"א 8482/01 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' סנדובסקי, פ"ד נז(5) 776, 782 (2003); ע"א 1680/03 לוי נ' ברקול (פורסם בנבו, 2.8.04)].

10.        ומכאן, ועל יסוד האמור לעיל נבחן את המקרה שבפנינו.